הספר בחזרה אל הבונקר הוא לדעתי ספר מרתק ומיוחד. הוא שונה מספרים רבים אחרים בכך שהספר הזה מתאר את זווית הראייה של אלו שכולנו שונאים. אחד מהגיבורים הראשיים הוא ילד נאצי.

בתחילת הספר פטר נאמן לשלטון הנאצי ומאמין בו אמונה עיוורת לגמרי. אבל זה אומר הרבה – הוא לא תומך במעשים המזעזעים שעשו הנאצים. אני בספק אם הוא ידע עליהם. הוא רק מאמין באנשים האלה וחושב שהם צודקים לגמרי. ולכן, לאחר מכן, אחרי שרצחו את הורי בגלל שנכנעו, הוא מבין את האמת, ומגלה שלא לבטוח במשהו רק מפני שחנכו אותו לעשות זאת. וכך הוא מתחבר לעפרה, הנערה היהודיה, ומבין אותה לגמרי. הוא מודה שהיא והעם היהודי צודקים.

לאחר מכן נחשף מישהו שלא שינה את דעתו בנוגע לזה. היינץ, אחיו של פטר, ממשיך להאמין בדרכו – גם אחרי שהיא מתגלה כשגויה. אפילו אחרי שהנאצים רצחו את הוריו הוא מאמין בהם בעיניים עצומות, ומשוכנע שזה הדבר הנכון. וכך הוא אומר לפטר.

כשהיינץ נותן לפטר את המעטפה שעליו למסור לכתובת, נראה שיש לפטר קונפליקט בין שני ערכים מנוגדים – הנאמנות לאחיו, מה שנשאר ממשפחתו, והאמונה בצדקת דרכו. זו התלבטות לא קלה בכלל, אך נראה שהוא עמד בה בהצלחה, כשנשאר נאמן לעקרונותיו ומסר את המעטפה לקבוצת הנוקמים.

גם כשהספר נגמר, יש עוד הרגשה שהוא לא נגמר באמת. עפרה נפרדה מפטר בפתאומיות ועלתה לארץ, והוא עדיין ניסה לחפש את אחיו. האם הוא ימצא? והאם יפגשו שוב? את זה אנחנו יכולים רק לדמיין.