מה אני באמת חושבת על הספר?

זהירות! מכיל ספוילרים

אחד מהדברים שמאפיינים את עולם הקוסמים הוא הספורט שלהם, הספורט הכי שווה בעולם לטעמו של הארי, הקווידיץ'. משחק שדומה קצת לכדורסל על מטאטאים, עם מרביצנים וכדור זהוב שמשנה לגמרי את כל המשחק ברגע שתופסים אותו. בואו נדבר על זה שהמשחק הזה בכלל לא בטיחותי. לא רק שהם בגובה שנפילה יכולה לסיים את חייהם, יש כדורים שתפקידם הוא להפיל שחקנים מהמטאטאים! במשחק הקווידיץ' נגד הפלפאף כולם המומים ומודאגים מכך שהארי נופל מהמטאטא שלו, אבל אם היה פוגע בו מרביצן היה קורה אותו דבר! למה ציפיתם?

ועוד משהו – איך זה שמרביצן רודף רק אחרי הארי בספר השני, ואף אחד מהמורים לא חושב שצריך לטפל בזה? הארי כמעט איבד את היד בגלל זה! וגם כשהסוהרסנים נכנסו למגרש בספר השלישי, אף אחד לא חשב לסלק אותם לפני שהם  גרמו להארי ליפול מהמטאטא. אבל הם יודעים מה טיבם של הסוהרסנים, ברור שדבר כזה יקרה! במיוחד אחרי שדמבלדור הזהיר אותם שלא להיכנס לטירה.

חוץ מזה, התחרותיות בין הבתים בנוגע למשחקי קווידיץ' מוגזמת לגמרי. בספר השישי, למשל, הם יכולים לתקוף ממש זה את זה, ותמיד יש מתיחות גדולה מדי לפני משחק, שאפילו המורים משתתפים בה! לא, אני לא מדברת על סנייפ, שבספר השני משריין את המגרש בשביל סלית'רין, ותמיד מעלים עין ממעשיהם, כי הוא תמיד היה נגד הארי. פרופסור מקגונגל, למשל, שהיא אחת מהאנשים הכי הוגנים בספר, קצת משוחדת למען גריפינדור, כשמינתה את הארי למחפש הקבוצה במקום להעניש אותו ובכל מיני הזדמנויות אחרות, שויתרה להארי על שיעורי הבית בשביל שיוכל להתאמן. וכמורתו היא לא אמורה לעשות את זה.

בקיצור, למרות שהארי פוטר זה ספר מדהים וקווידיץ' הוא משחק מצוין, אני חושבת שהתלמידים והמורים הולכים עם זה קצת רחוק מדי, במיוחד בשביל רק ספורט.